מרקו נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע

עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזק גוף, שנגרם לתובע בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 7.12.08. התובענה הוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") ומשלא קיימת מחלוקת בשאלת החבות, תידון ותוכרע שאלת גובה הנזק בלבד.

התובע יליד 1952, נפגע עת נהג במכוניתו בשטח נמל אשדוד, כאשר משאית שהגיחה מימין, התנגשה בו בעוצמה. כתוצאה מההתנגשות נחבל התובע בחלקי גוף שונים. התובע פונה ממקום התאונה על ידי אמבולנס לחדר המיון בבית החולים "קפלן", שם נבדק, עבר סדרה של בדיקות אורטופדיות, כירורגיות ונוירולוגיות, צילומי רנטגן לעמ"ש צווארי ומתני ואובחן כסובל מרגישות על פני שרירי הצוואר והעמ"ש המתני ותנועות כתף ימין כאובות. התובע שוחרר לביתו בהוראות למנוחה, נטילת משככי כאבים, טיפולי פיזיותרפיה והמשך מעקב רפואי (נספח ד' לתצהיר תובע). בהמשך, כשהמשיך לסבול מכאבים, הופנה התובע לאורטופד, בבדיקה שעבר אובחנה רגישות מקומית בעמ"ש צווארי וחגורת כתף ימין, הגבלה בתנועות ולחץ שורשי ב – C5. התובע הופנה לבדיקת C.T (24.1.10), בה הודגמו בלטי דיסק עם לחץ בחוליות C3-C4, C4-C5, C5-C6, C6-C7.

התובע הופנה לסדרת טיפולי פיזיותרפיה וכן הופנה לנוירולוג, בשל תלונות על כאבי ראש וסחרחורות. בבדיקת נוירולוג הומלץ לו על טיפול באמצעות NSAIDS וכן קיבל סדרת זריקות תוך שריריות של ABITREN. לטענת התובע, למרות הטיפולים שביצע ובשל העובדה שהמשיך לסבול מכאבים המקרינים אל חלקי גופו השונים, הופנה למרפאת כאב.

הנכות הרפואית:

במסגרת בירור התובענה, הוריתי על מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי, ד"ר חובב תבור, לבדיקת התובע (להלן:"ד"ר תבור" ו /או "המומחה").

בחוות דעתו מיום 13.12.10, כתב המומחה, כי התובע סובל מ"הגבלה קלה מאוד בחלק מתנועות עמוד השדרה הצווארי, בעיקר בתנועת יישור היתר וההטיה לצדדים. בבדיקת C.T של עמוד השדרה הצווארי – נצפו שינויים שחיקתיים ניכרים, מפושטים בכל הגבהים...הנבדק סובל מפגיעת צליפת שוט WHIPLASH INJURY – עם הגבלה קלה מאוד בחלק מתנועות עמוד השדרה הצווארי". כן מצא המומחה, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% על פי סעיף 37 (5)(א) לתקנות המל"ל, בחלקוט, זאת בגין ההגבלה הקלה בחלק מתנועות עמוד השדרה הצווארי. בפרק הסיכום ציין המומחה, כי "קיים קשר כרונולוגי, קליני ונסיבתי בין התאונה הנידונה ומצב הנבדק כיום".

המומחה לא נחקר על ידי מי מהצדדים על חוות דעתו ולא הוגשו לו שאלות הבהרה. הצדדים לא חולקים על חוות דעתו של המומחה לעניין גובה הנכות. לאור האמור לעיל, מוצא אני לקבוע את נכותו הרפואית של התובע, כפי שהעריכה המומחה, לשיעור של 5%.

הנכות התפקודית:

התובע טוען כי התאונה גרמה לו לקשיים בתקפודו היומיומי, הן בעבודה והן בפעולות האחרות. הוא טוען כי כושר עבודתו נפגע, כי שכרו נפגע בעבר וכי נפגם גם כושר עבודתו בעתיד. מנגד, סבורה הנתבעת כי התובע נפגע קלות בתאונה וכי לא קיימת כל פגיעה בתפקודו ובכושר עבודתו.

התובע ציין בתצהירו (סעיף 6) כי כאשר הוא מרים משהו כבד או מתאמץ, יש לו כאב חד בעורף ובשכמות, כאב שגורם לו לתחושת שיתוק ומפריע לו מאוד, פוגע ביעילות, בתפוקה ובמהירות עבודתו. בהמשך (סעיף 9) ציין, כי לעיתים נדרש להיעדר מהעבודה מספר ימים או לצאת מוקדם מעבודתו לצורך בדיקות וטיפולים.

עת נדרש התובע, בחקירתו הנגדית, לתאר את השפעת הפגיעה על תפקודו היום יומי והמקצועי נשמעו מפיו, בין היתר, הדברים הבאים:

"אני עושה את העבודה שלי פחות ממה שאני עושה לפני התאונה. אם פעם פתחתי 10 מכולות, עתה אני לא פותח מכולות..." (עמ' 4 שורות 24-25 לפרוטוקול מיום 14.3.13).

"...יש לי הרבה פחות שעות...לפעמים אני הולך לקופת חולים. היה לי הרבה כאלה...לפעמים אני צריך לצאת מוקדם..." (עמ' 5 שורה 18, עמ' 6 שורה 15, 19).

ובהמשך –

"...הוא אמר לי בהספק שלך אתה ירדת, ואני צריך להוריד לך במשכורת...החודש הזה נתנו לי 300 ₪ ברוטו, ושבד"כ מעלים 700-800 ₪". (עמ' 7 שורות 15-17).

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם כי התובע ממשיך ועובד באותו מקום עבודה ובאותו התפקיד. הוא חזר לעבודה מייד לאחר שנפגע. הגם שאין לזקוף את חריצותו של ואת חזרתו לעבודה למרות הכאבים לחובתו של התובע, הרי אין ספק שיש בדבר משום אינדיקציה למידת הפגיעה בתפקוד בעבר ובכושר התפקוד בעתיד. למעשה, התובע לא הציג כל ראיה כי נעדר מהעבודה, אפילו יום אחד, בעקבות התאונה. הוא גם לא העיד חבר לעבודה או ממונה עליו, אשר יוכל להעיד על כך כי תפוקתו של התובע ירדה וכי הוא הפך לעובד פחות יעיל. מעדותו של התובע ניתן ללמוד כי הממונים עליו אוהבים אותו וכי הוא אהוד במקום עבודתו. הוברר במהלך החקירה הנגדית של התובע כי הוא עובד בשעות נוספות. גם שכרו של התובע לא נפגע כלל, כפי שנראה להלן.

מכל האמור מסקנתי היא כי תפקודו של התובע נפגע בעבר רק במעט, וכי גם אם תשפיע עליו הפגיעה בעתיד, ככל שיתקדם התובע בגילו, הרי אין המדובר הוא בפגיעה משמעותית ביותר.

הנזק